עמוד ראשי
מאגר הסיכומים האוניברסיטה הפתוחה
החצר האחורית של הסטודנטים באו"פ

  the open university- a never ending story   


שלח/י את המשפט שלך

פרסום באתר המאגר

גם כאן תוכל למצוא את הפרסומת לאתר שלך

קישור ממומן - אתר המאגר

שלום שנה א

מעל ל-300,000 סטודנטים יפתחו היום (13/10/2013) את שנת הלימודית האקדמית ב-66 מוסדות להשכלה גבוהה בישראל, מתוכם 56,311 סטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה!

תואר ראשון בניהול של האוניברסיטה הפתוחה

לימודי תואר ראשון של האוניברסיטה הפתוחה מכשירים את דור העתיד של מנהלי השיווק, הפרסום והתפעול של ישראל, שיטת הלימוד של האוניברסיטה הפתוחה מבטיחה בוגרים

תעודת הוראה

תעודת הוראה מתקבלת לאחר סיום לימודי הוראה ומעבר התמחות בתחום. התעודה מעניקה מקצוע לחיים, המאפשר סיפוק רב ותעסוקה בטוחה לאורך שנים

הלה"ב - העמותה לקידום השכלה בישראל (ע"ר)

עמותת הלה"ב הקימה מנוע חיפוש של מלגות על פי נתוני הסטודנט, נכון להיות מכיל בתוכו מנוע החיפוש קרוב ל-1,000 מלגות שמטרתן לסייע לסטודנטים לרכוש השכלה במו

מלגות האוניברסיטה הפתוחה

מימון תואר ראשון יכול להיות מעמסה כלכלית רצינית על כתפי הסטודנט או הוריו ולכן מציעה האוניברסיטה הפתוחה מגוון מלגות הניתנות על פי המצב הכלכלי או לפי הת

     חיפוש באתר המאגר!


פרסום באתר המאגר

הפרסומת שלך יכולה להופיע באתר המאגר! טקסט או באנר גרפי כאן ובכל מקום באתר

קישור ממומן - אתר המאגר

פרסום באתר המאגר

7,000 מבקרים יחודיים בחודש ולמעלה מ-1,000,000 דפים נצפים בשנה

קישור ממומן - אתר המאגר

פרסום באתר המאגר

מחירים מפתיעים ומגוון אפשרויות לפרסום ושיתוף פעולה באתר המאגר

קישור ממומן - אתר המאגר

הסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה זקוקים לסיכומים שלך!
לחץ כאן כדי לשתף את הסיכום שלך במאגר!
 דף הבית » מאגר סיכומים האוניברסיטה הפתוחה » מדעי החברה - מדע המדינה ויחסים בין לאומיים » ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל (10406) » גרסא 5 - 01. ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל - יחידה 1 - מיישוב למדינה
גרסא 5 - 01. ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל - יחידה 1 - מיישוב למדינה
מחיר הורדת סיכוםחינם!!!
דרוג הסיכום1/5  (1 הצבעות)   דרגו את הסיכום
משתמש מעלההסטודנטים באופ
הורדות1,066
צפיות4,094
סוג קובץZIP
גודל הקובץ(לא ידוע)
עדכון אחרוןJul 20, 2008 - 05:23
זמן הורדה משוער750Kbit:  0s  · 1Mbit:  0s  · 1.5Mbit:  0s  · 2Mbit:  0s

הורדת הסיכום תתאפשר בעוד כמה שניות
אם אתה רואה את ההודעה הזאת, אתה צריך לאפשר גאווה סקריפט בדפדפן שלך


   בכדי למנוע הורדות אוטומטיות מאתר המאגר, אנו נאלצים לבקש ממך להמתין כמה שניות לפני הורדת הקובץ


   דווח על לינק שבור
תקציר הסיכום
יחידה 1-המפה המפלגתית בתקופת היישוב הבעיות שהתעוררו מכך שהיה ישוב יהודי עם מבנה פוליטי בתקופת המנדט הבריטי: (1) היהודים הם קבוצת מיעוט לאומית 1/3 שחיה במסגרת טריטוראלית שרוב אוכלוסייתה נימנת עם בני קבוצה אתנית אחרת הערבים 2/3. (2) אוטונומיה תחת שליטת מדינה ריבונית חיצונית – בריטניה. סמכויות מוגבלות (3) היישוב היה מיעוט אפילו בקרב העם היהודי שרובו פזור באזורים גיאוגרפיים אחרים, מוסדות הישוב חתרו לייצג את כל העם היהודי כולל בתפוצות, דבר שגרם לעימותים כמו בנושא העלייה לארץ. (4) ההשתייכות למסגרת הישוב לא הייתה חובה אלא בחירה אישית והיו אוכ' יהודיות שלא רצו להצטרף כמו החרדים ולא היה ניתן לחייב אותם. התנהלות מערכת פוליטית תלויה באופי התרבות הפוליטית של אותה אוכלוסיה "תרבות פוליטית" - מכלול הגישות, הרעיונות, והעמדות הרווחים בחברה נתונה בנוגע לשלטון ולזיקת האזרח למוסדות הפוליטיים, מכלול זה מועבר בין הדורות ומופץ על ידי מנגנונים חברתיים ותרבותיים מגוננים הקרויים אבני חיברות כמו מערכת החינוך, התקשורת או המשפחה. קיימים 3 סוגים עיקריים : (1) תרבות פוליטית משתתפת – מדגישה את תפקידו הפעיל של האזרח במערכת הפוליטית בדר"כ דמוקרטים (2) תרבות פוליטית נתינותית - גישה פסיבית וציות לשלטון הנמנים עימה חייבים קודם כל בציות ונאמנות (3) תרבות פוליטית מקומית - נאמנות האזרח קודם כל לשבט שלו. מדגישה זיקות מקומיות, מסורתיות, אתניות וחברתיות אך לא את הזיקה לאומה, למדינה ולמדיניות לאום הגדרה חלופית לגבולותיהן של מערכות פוליטיות ע"פ אזרחות וטריטוריה "מערכת פוליטית" = בתקופת המנדט הבריטי לא היה צורך במערכת פוליטית כי הבריטים החזיקו ברוב התפקידים השלטוניים . אך עם הכרזת המדינה נוצר הצורך במערכת פוליטית מורכבת ומתפקדת שתוכל להתמודד עם כל הקשיים והאתגרים הניצבים בדרכה של מדינה חדשה. למרבה המזל בתקופת המדינה שבדרך כבר התגבשה ביישוב היהודי בארץ מערכת מוסדית פוליטית אוטונומית כמעט ובשלה תפקודית . היא כללה מוסדות ייצוגיים וביצועיים , מפלגות , סוכנויות למתן שירותים חברתיים ועוד. מבוססת על בחינת הזיקות כלפי מרכז הסמכות במערכת ההגדרה מבוססת על שני מושגי יסוד: על מנת להגדיר גבולות של מערכות פוליטיות בתקופת הישוב נבחרה תיאוריה נותנת הגדרה המבוססת על בחינת הזיקות כלפי מרכז הסמכות במערכת. בהגדרה זו הבחנה תיאורטית בין שני מושגי יסוד: "מרכז" – מקור סמכות הנשען על לגיטימציה מהציבור ומשמש מקור השראה לאוכלוסיה מסוימת.לוקח חלק פעיל בעיצוב דמות החברה והמשטר. מצוי בד"כ במקום גאוגרפי מרכזי ויש לו חרות חברתית ומשאבים כלכליים. לעיתים יש באותה מערכת פוליטית מרכזים אחדים המתחרים ומשלימים זה את זה. (מוסדות לאומיים). "פריפריה"- מרכזי משנה, כוללת את כל המגזרים המשניים הנמצאים בתחום הסמכות של המרכז ומקבלים את החלטותיו. לא כל הקבוצות בפריפריה מקבלות את סמכות המרכז באותה מידה. חלקן מקבלות את סמכות המרכז בתחום מסוים ומוגדר (פוליטי, חברתי, כלכלי וכיו..) (מפלגות, תנועה קיבוצית, פלמ"ח ועוד) דוגמא: בתקופת הישוב - המרכזים היו השלטון המנדטורי והמוסדות הלאומיים של הישוב, כאשר מרכזי המשנה (הפריפריה) היו המפלגות, התנועה הקיבוצית, הפלמ"ח ועוד... זיקת מרכזי המשנה היתה בעיקרה אל מוסדות הלאומיים של הישוב ולא אל השלטון המנדטורי ההבחנה הנ"ל היא תיאורית מהסיבות הבאות : (1) הסמכות החברתית לא ממוקדת בדרך כלל בידי מרכז אחד בלי שיהיה עליו להאבק או להתחרות במוקדי עוצמה אחרים. (2) לא כל הקבוצות שנמצאות בפריפריה מקבלות את הסמכות של המרכז באותה מידה. התיאוריה של שילס – מנתחת מערכות פוליטיות בארצות מתפתחות על פי יחסי מרכז – פריפריה. טוענת כי למרכז יש איכות סוציו –דמוגרפית ומיקום גיאוגרפי שכבה של עלית , משכילים בעל נטייה פוליטית מערבית, גרים בערים גדולות ומשמשים סוכני חיברות פוליטיים לשאר הציבור ואילו בפריפריה יושבים הפחות משכילים פחותי האמצעים הכלכליים שעלו מסיבות אידיאולוגיות. התיאוריה הנ"ל אינה ישימה לתקופת הישוב : 1 ) רוב הציבור היהודי באותה תקופה בארץ בא מתחום התרבות האירופאית ולא רק האליטות ז"א המרכז 2 ) רמת המודעות האידיאולוגיות של הציבור הייתה גבוהה למדי הרוב עלו ארצה מסיבות אידיאולוגיות - ולא רק הפריפריות 3 ) התרבות הפוליטית – לא היה פער תרבותי בין השכבות 4 ) הקיבוצים שהיו אמורים להדמות לאיכרות התפתחו מהר יותר מהערים כולל בתחום הפוליטי והם למעשה היוו את המרכז והנחילו ערכים של התיישבות וחלוציות 5 ) בפריפריה היו מרכזי משנה כמו ההסתדרות, הקיבוצים והסוכנות "מרכזי משנה "= (פריפריה) המערכת הפוליטית של היישוב היהודי הוא כאמור תוצר של ארגונים ומפלגות שהתגבשו תחילה כמרכזי משנה ונמצאו ליד המרכז הפוליטי. בתקופת היישוב מרכזי המשנה שמרו על אוטונומיה בתחומים ידועים, ולא תפקדו כסוכנויות של המרכז ( הבולטים בניהם היה ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י). מרכזי המשנה ניסו לעצב את אורח החיים של הנמצאים בתחומם. מנסה להשפיע ולצור את התהליכים המתרחשים במרכז. מרכזים אלו לא נפלו בעצמתן הפוליטית והכלכלית מן המפלגות, אחדים ממרכזי משנה אף השתתפו לפעמים בבחירות. בהיתם בין מפלגתיים או כל מפלגתיים באופיים, נוצרו תוך כדי פעילותם של אחדים ממרכזי המשנה האלה מפגשים בין המפלגות.. הגורמים שהביאו להתחזקות/החלשות המרכז בתקופת הישוב 1. הסכמה בסיסית סביב האידיאולוגיה הציונית, מבנה משותף מוצק – חיזוק 2. הצורך באחדות פנימית יהודית מול הערבים שהם איום חיצוני – חיזוק 3. הסוכנות היהודית הייתה אחראית על העלייה לכן הצורך בגוף מיצג מול השלטונות של המנדט שהכירו במרכז הזה הביאו לחיזוק 4. השליטה של המרכז על המשאבים הכלכליים – המרכז חילק לפריפריה כסף , הרבה יותר ממה שהוא גבה ממנו- חיזוק 5. הגיוס של כוח האדם וההכנה הפוליטית שלו נעשו כבר בחו"ל , העולים שהגיעו היו כבר מסווגים פוליטית, דבר שצמצם את החיכוכים הפוליטיים בתוך היישוב , פחות כפיות ערכים 6. התרבות הפוליטית – הישוב פיתח תרבות פוליטית משתתפת שאופיינה במשא ומתן ,בשרות ,פשרות וסובלנות 7. המרכז היה פטור מלהכריע הכרעות פוליטיות רדיקאלית כמו בנושאי דת ומדינה 8. השסעים החברתיים בישוב היו מצטלבים ולא חופפים "שסעים מצטלבים ושסעים חופפים" כמעט בכל חברה יש שסעים כלכליים, דתיים, לשוניים, אידיאולוגיים, פוליטיים ואחרים שמפצלים אותה. שסעים חופפים- מצד אחד כל הפועלים בחברה מסוימת שייכים לאותה דת ומצביעים למפלגה אחת ומצד שני כל בעלי האמצעים הם בני דת אחרת ותומכים במפלגה אחרת. במצב כזה נשקפת סכנה של פיצול וקיטוב שיכולים להחריף לכדי מהפכה או מלחמת אזרחים. שסעים מצטלבים- כאשר אין חפיפה בין מעמד להשקפה מסוימת או לדת מסוימת וכך מפיגות ההשתייכויות המשותפות לפחות חלק מהמתח הנובע מהניגודים וגובר הסיכוי ליציבות השלטון. המוסדות הלאומיים: "המוסדות הלאומיים" = המוסדות הפולטים של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל בתקופת המנדט. המוסדות קיימו מנגנונים מינהלים וביצועיים קבועים, פעולות על פי חלקות עבודה מוגדרת ובהתאם לדפוס מינהל מודרניים, הייתה הבחנה בין הגופים המעין מחוקקים לגופים המבצעים שהיו כפופים להם ובין אלה למנגנון הפקידותי היה להם מעמד רשמי בתוקף תביעות משפטיות מטעם השלטון המנדטורי. ואלו הם המוסדות: (1) הקונגרס הציוני - נציגת ההסתדרות הציונית בארץ, הוקמה על ידי הרצל וההנהלה שלה שמשה מעין מממשלה (2) הסוכנות היהודית – החליפה את ההנהלה והוקמה כדי לצרף גם את הלא ציונים בתפוצות לשם גיוס תמיכה כספית . הוקמה בעקבות המנדט הבריטי כתנאי שלהם שיהיה בארץ גוף מייצג בעניינים הקשורים לבית היהודי לאומי. הייתה לגוף המבצע והמנהל של ההסתדרות הציונית העולמית. בתקופת היישוב שמשה כממשלה שבדרך. עיקר תפקידיה ומטרותיה: ארגון העלייה לא"י, טיפול העולים ובהתיישבות חקלאית. (3) כנסת ישראל - כלל היהודים בארץ שהחזיקו תעודת יהודים ויצגה את הישוב היהודי בארץ ישראל במסגרת אוטונומית ונהנתה מהכרת השלטון המנדטורי. מורכבת ממספר גופים: א - אספת הנבחרים – הבסיס לכנסת, נבחרת בבחירות כלליות ויחסיות שמשה מעין פרלמנט לדיונים בעלי אופי כללי ביותר והתכנסה במועדים לא סדירים למושבים מיוחדים, בחירות כל 4 שנים- מחוקקת ב- מליאת הועד הלאומי - מעין שקוף קטן של אספת הנבחרים כ- 20-40 חברים שהתכנסו ביתר תקיפות וסדירות ג- הנהלת הועד הלאומי - הופקד על ביצוע החלטות אספת הנבחרים ומליאת הועד הלאומי, תפקדה כמעין קבינט והייתה כפופה למליאה, היה מורכב מנציגים של מפלגות על בסיס קואליציות, הבסיס לממשלה.- מבצעת שלבים בהתפתחות המרכז הלאומי אפשר לחלק את תהליך התגבשותו של המרכז הלאומי בתקופת המנדט לפי המגמות המרכזיות והביזוריות שהשפיעו עליו ל- 8 תקופות משנה: "ביזוריות" =מרכזי המשנה נבדלו זה מזה בעוצמת זיקתם אל המרכז הלאומי וכל מערכת יחסים דו צדדית כזאת עברה מדי פעם תמורות. ביזור- החלשת תלות המפלגות (כמרכזי משנה) במרכז הלאומי, התיימרות להציג חלופה כוללת למרכז הקיים. "מרכוזיות" = מרכזי המשנה נבדלו זה מזה בעוצמת זיקתם אל המרכז הלאומי וכל מערכת יחסים דו צדדית כזאת עברה מדי פעם תמורות. חתירה לשותפות פעילה בין מרכזי המשנה והמרכז ואף לשליטה בעיצוב דמותו של המרכז. (א) 1918 - 1920 הסמכות השאולה עדיין אין מרכז פוליטי לועד הצירים (נציגי הסתדרות הציונית ) יש סמכות מוגבלת אך תפקד כמעין מרכז, הממשל הצבאי הבריטי הזמני בארץ מנע את מיסוד הסמכות האוטונומית היהודית בארץ. (ב) 1921 - 1925 מיסוד המרכז הלאומי מתגבשים שני גופים מוסדיים עיקריים של המרכז הלאומי: ההנהלה הציונית והועד הלאומי שזוכים להכרת ממשלת המנדט ולתמיכת רוב הישוב היהודי (ג) 1926 - 1929 צמצום המשאבים המחסור במשאבים שנבע מהפער בין התביעות ליכולות במרכז החליש את השפעתו כלפי חוץ ופנים, החלשות הזדהות וירידת מתיישבים מהארץ. (ד) 1930 - 1936 שקום סמכות המרכז חלה הערכות מחודשת של המרכז הלאומי, התקציבים ומשאבי כ"א גדלו, יש חלוקה מחדש של תפקידים בין המוסדות הלאומיים. הועד הלאומי מקבל לידיו את הפיקוח על מערכת החינוך ותקציבים וההגנה עוברת לידי מרות המוסדות הלאומיים. (ה) 1936 - 1939 ריכוז הסמכות והתרחבות התפקידים מרכז פעילות הנהגת התנועה הציונית עובר לירושלים ובשל פרוץ המרד הערבי והמתח הביטחוני יש התחזקות סולידריות פנימית. המאמץ הביטחוני של המוסדות שימש מנוף לגיוס כ"א וכספים. תנועת העבודה עמדה בראש המאבק להעמקת סמכות המרכז ולהרחבת פעילותו. (ו) 1939 - 1940 התרופפות הסמכות פרסום הספר הלבן ופרוץ מלחה"ע השנייה, החמרת המצב הכלכלי כתוצאה מחסימת משאבים באירופה הכבידה על תפקוד המרכז וחזקה את המגמות הביזוריות. היה ניסיון של קב' מסוימות לצמצם את סמכויות המרכז ולהעבירן למסגרות אחרות. (ז) 1941 - 1944 גידול המשאבים וגיוונם המרכז הלאומי מחדש את סמכותו ומרחיב את פעילותיו , יש גידול ניכר בתקציבי המוסדות הלאומיים ועוצמתן הפוליטית גוברת, מוקם כוח מגוייס בתחם הביטחון אך מגבלות הסמכות הפנימית נשארות, תקופת הסזון. (ח) 1945 - 1948 ההתנתקות מן המערכת המנדטורית צמצום הזיקה הפוליטית הארגונית והחומרית של המוסדות הלאומיים אל השלטון המנדטורי, נוצר בניהם עימות גלוי ואלימות . האוטונומית של המרכז הלאומי הולכת ומתרחבת כלפי חוץ אך כלפי פנים יש בעיות עם האצ"ל והלח"י שלא מקבלים את המרות, יש כמעט גיבוש סופי של התשתית לשלטון ריבוי. המערכת המפלגתית בתקופת היישוב ימין - מבוססים, ליברלים, כלכלית כמו הציונים הכללים, במשך הזמן גם פועלים מרכז- מעמד ביניים, בורגנות , עשירים, סוחרים שמאל- פועלים, תנועת העבודה: מיתוס כיבוש האדמה וההתיישבות החקלאית רוויזיוניסטים חרות: מיתוס הכוח, יוצאי האצ"ל והרוויזיוניסטים, מפלגת אופוזיציה, אקטיביזם בטחוני ומדיני: ארץ ישראל השלמה, כלכלה ויוזמה חופשית בהתאם ליעדים הלאומיים דתיים-ציוניים: הפועל המזרחי: יצירת מסגרת ארגונית ופוליטית לחלוץ הדתי, שילוב של ערכי הדת וערכי ההתיישבות והעבודה, אקטיביזם מדיני ובטחוני, שותפה קבועה בקואליציה. המזרחי: ערכי הדת ובניין הישוב הציוני, שותפה ברוב הקואליציות עם מפא"י, אקטיביזם מדיני ושלילת תוכנית החלוקה המפד"ל: איחוד של המזרחי והפועל המזרחי ב-1956 דתיות לא ציוניות: אגודת ישראל: התנגדות לציונות, הדת היא הבסיס לכל תחומי החיים, שותפים בקואליציה בכנסת הראשונה והשנייה פועלי אגודת ישראל: הענף הפועלי של אגודת ישראל, מאבק על ציביונה הדתי של המדינה, הגשמת עקרונות צדק חברתי על בסיס חוקי תורה עדתיים: ציונים כלליים: ליברליזם פוליטי וכלכלי- שאיפה לחוקה, עידוד היוזמה החופשית וההון הפרטי, התנגדות חזקה למשק הציבורי והממשלתי המפלגה הפרוגרסיבית: אהדה לתנועת העבודה, אמונה בשיתוף משק פרטי, ציבורי וממשלתי, מתינות מבחינה מדינית הפועל הצעיר + אחדות העבודה מפא"י: מפלגת השלטון, מדינת רווחה, עידוד היוזמה הפרטית והמשק הציבורי, פרגמטיזם מדיני השומר הצעיר + פועלי ציון שמאל מפ"מ: סוציאליזם וציונות, זיקה לברית המועצות בראשית העשור, אקטיביזם מדיני+ שאיפה לדו קיום בשלום מפלגה קומונסטית פלשתינאית PKP מק"י : הכרה במדינת ישראל, תמיכה בברית המועצות, שתי מדינות לשני עמים עד היפרדות התפקוד המפלגתי הליבטיו (א) היקף התפקוד תנועת העבודה – היקף תפקיד הכי רחב מכיוון שפעל גם בתחומים לא פוליטיים הקימה מרכזי משנה רבי עוצמה כמו ההסתדרות מפלגות הימין והמרכז – לא היו מסגרות כאלו, רק ארגונים אזרחים בעלי אופי כלכלי – ענפי רוויזיוניסטים וציונית דתית – התפשטות תפקיד המפלגה , הרוויזיוניסטים הקימו גופים כמו קופת חולים לאומית אך עדיין היו להם משאבים דלים. עדתיים - לא היה מיסוד לרמה של מפלגה פוליטית נזקקו לצינורות השפעה פרטיים ואישיים כדי לגייס משאבים. (ב) רמת המיסוד- באה לידי ביטוי בעצם קיומם של מוסדות קבע ומנגנון עובדים בשכר וכן תקנונים וכללים. מפא"י – עד שנות ה- 50 לא גיבשה חוקה ותקנון רשמיים, הימנעות ממיסוד יתר של תהליכי קבלת החלטות ונעזרו במוסדות ההסתדרות בימין, המרכז והדתיים לא היה דגם אחיד של ארגון מפלגתי והיו רמות שונות של מיסוד. הפועל המזרחי – דרגת מיסוד כמו מפא"י רוויזיוניסטים – היה ארגון מפלגתי קבוע שהסתייע גם בתנועת בית"ר. המפלגות האזרחיות – גיבוש מוסדי פחות, מנגנונים מצומצמים ותקציבים קטנים. (ג) רציפות הפעולה- מידת הפעילות השוטפת של המפלגה בתקופה שבין הבחירות הציונים הכללים - התמקדה בדרג המנהיגות, רישום ותשלום מיסים תנועת העבודה – פעילות שוטפת בסניפם, לא כל הרשומים כחברים השתתפו שמאל – קומוניסטים, פועלי ציון והשומר הצעיר – הפעילות הכי נמרצת (ד) הרכב חברתי הרקע החברתי מעמדי חוץ מהאיכרים והספרדים בירושלים היה דומה. מייסדי המפלגות וחבריהן, ובייחוד מהשמאל ,באו מאירופה ממעמד בינוני בהגירה היטשטשו הבדלי הסטטוס שמקורם במעמד חברתי ונוצרה מערכת סטטוסים חדשה – ותק הקנה יוקרה. (ה) המבנה הכלכלי והתעסוקתי היה גורם חשוב ביצירת הבדלי המעמדות: עבודת כפיים בחקלאות הקנתה יוקרה ואילו בעלי המקצועות החופשיים והצווארון הלבן חל פיחות רוב המפלגות החלו את דרכן עם קהל הומוגני שפחת עם השנים לדוגמה למפא"י הצטרפו בני מעמד בינוני ועדות המזרח הצטרפו לרוויזיוניסטים. המפלגה הקומוניסטית הייתה דו-לאומית, היא התחילה כמפלגה יהודית והרחיבה עצמה לגיוס חברים ערבים. (ה)מידת הפתיחות- מסייע להבחין בין מפלגות הפונות אל ציבור מוגדר והומוגני לאלה שמאמצי הגיוס שלהן מכוונים כלפי הציבור הרחב ככל שאפשר. ציונים כלליים – מהבחינה האידיאולוגית פנו לציבור הרחב, פתיחות מרבית השומר הצעיר – כיתתית ואליטיסטית לא הייתה פתוחה תנועת העבודה – בהתחלה היו מאפיינים אליטיסטים שהטשטשו עם הזמן והנטייה לפתיחות גברה. רוויזיוניסטים – עד לפרישתם מההסתדרות הציונית הייתה להם פתיחות מערבית , לאחר הפרישה והקמת צ"ח הם ריכזו את פעילותם במפלגה והתקרבו לסגירת דתיים – הדגשת המרכיב הדתי צמצמה מראש את ציבור המתגייסים כחברים. מפא"י – מכיוון שהיא חרגה מהתחום הפוליטי וחדרה למארג החברתי הרחב היא משכה אליה מגזרים רבים והתאימה עצמה לזמן. המימד האידיאולוגי במערכת הפוליטית של הישוב הציונות המעשית = את יסודותיה הניחו אנשי העליה הראשונה ואחריהם מעצבי הגישה ההתיישבותית כמו ד"ר ארתור רופין. היא טוענת כי קצב ההתפתחות ההתיישבותית והכלכלית היא הגורם החשוב ביותר לקביעת קצב ההתפתחות הפוליטית של הישוב . בהגשמת הציונות המעשית התעוררה בעיה של איזון בין קצב ההתפתחות הדמוגרפית שקבעה העליה ליכולתה של הארץ לקלוט את העולים – יכולת שהייתה מותנת בקצב ההתפתחות הכלכלית וההתיישבותית הציונית המדינית = נמנו עמה מקס נורדאו וזאב זבוטינסקי היא טוענת כי הפעולה בתחום הפוליטי ז"א החתירה לאוטונומיה מדינית בארץ ישראל היא שתכשיר את הקרקע לקפיצת הדרך בהתפתחות ההתיישבותית והכלכלית. הציונות הסינטטית = תפיסה שתבעה איזון בין קצב העלייה לבין כושר הקליטה עוצבה ע"י ויצמן וזכתה לתמיכת ברוב בתנועת העבודה הציונית. הנוסחה הנ"ל צידדה לא רק בפעולה ההתיישבותית ופוליטית במקביל אלא גם בפעולה בתחום אחד לקידום האחר ולהיפך בהתאם לקדימותו של כל תחום בשלבים השונים. האידיאולוגיה של הציונות הסינטטית ששילבה מעשיות עם חזון פוליטי וגילתה רגישות למשמעות עיתויין של יזמות מדיניות והתיישבותיות, סייעה ליצור סדר קדימות מציאותי שמנע את הפיכת היעד הפוליטי לאוטופיה שאין לה אחיזה במציאות. המעבר מישוב למדינה- הגדרה חדשה של יחסי המרכז ומרכזי המשנה הבעיה העיקרית שהמערכת הפוליטית החדשה נאלצה להתמודד עמה הייתה לתחום מחדש את תפקידי מרכזי המשנה לעומת תפקידי קבוצות ומפלגות שסירבו לוותר על תפקידיהם. קיימות 2 עמדות: (1) התפיסה הממלכתית- העיקרון שהנהיג בן גוריון עם הקמת מדינת ישראל. משמעותו העברת רשויות מפלגתיות לרשות ממלכתית של המרכז הפוליטי (– ממשלת ישראל הכנסת ובית המשפט). סמכות ציבורית לגיטימית של המדינה הממלכתיות נועדה לעורר בציבור בתחושה של אחריות ותודעה אזרחית ולהכיר בסמכות הציבורית של המדינה. מטרתה של הממלכתיות הייתה העברת הנאמנות מהמעמד למדינה, צמצום המפלגתיות והפיצול בחיים הציבוריים ומתן כוח וסמכות למרכז השלטוני. לעורר תחושה של אחריות ציבורית בקרב האזרחים -יש לזכור שבמשך יותר מאלפיים שנה, העם היהודי היה תחת שלטונות זרים ולא בנה דפוסים של שלטון עצמי, הדורשים אחריות של היחיד לכלל ולמדינה. זה צד אחד של הממלכתיות. הממלכתיות מעניקה כוח רב למרכז השלטוני, כוח הנלקח ממרכזי המשנה (- יש לזכור שמרכזי המשנה הוקמו לפני המרכז הלאומי המרכזי בחברה היישובית בארץ ישראל). המפלגות, הסוכנות היהודית והסתדרות העובדים ועוד. לא ניתן לקיים מדינה ריבונית כאשר מרכזי המשנה שלה חזקים מהמרכז הלאומי ומקיימים צבאות פרטיים, מיליציות, מערכות חינוך עצמאיות (מתוקצבות על ידי המדינה) מערכות בריאות עצמאיות (מתוקצבות על ידי המדינה) ומערכות כלכליות ומפעלים (שאף הם מתוקצבים על ידי המדינה). במדינה ריבונית מרכזי המשנה צריכים להעביר את השליטה על כל אלה לידי המדינה וזוהי למעשה הממלכתיות. כמובן שמרכזי המשנה (מפלגות, סוכנות והסתדרות) לא ששו לוותר על כוחם ועל זה היה המאבק. (2) העמדה התנועתית- מיוצגת על ידי מפ"ם ומדגישה את הזיקה בין עמדות המנהיגות של התנועה שבשלטון לבין הלגיטימציה לשלטונה , הלגיטימיות היא "על תנאי". ניתן לראות את המתח בין הממלכתיות לתנועתיות בכמה מישורים: (א) ביטחון- חוסר התפשרות המתח בין המרכז הממלכתי למרכזי המשנה נראה ברוב חומרתו במאבק הפוליטי בעניין פרוק הפלמ"ח ופרשת אלטלנה. פרוק הפלמ"ח- לשם יצירת צבא אחד הפלמ"ח היה כפוף למוסדות הלאומיים ובעל זיקה פוליטית חזקה לאידיאולוגיה של מפ"ם. בן גוריון ראש הממשלה ושר הביטחון ביקש להדגיש את הערכים המקצועניים בבניין הצבא ולכן הוא רצה להנהיג נהלים ודפוסי משמעת כמו שיש בצבאות סדירים. מפקדי הפלמ"ח טענו שעמדתו של בן גוריון תביא ליצירת עילית של אנשי צבא מקצוענים ותשלול מצה"ל את צביונו החברתי-עממי שהיה לו השפעה על מורל הלוחמים והעם. חברי מפ"ם ביקשו לשמור על הפלמ"ח כדי שתהיה להם מסגרת לבלימת האיום מימין , שמירה על ההגמוניה של מפלגת הפועלים. פרוק הפלמ"ח נועד להיות צעד ראשון בדרך להרחקת חברי מפ"ם מעמדות מפתח במערכת הביטחון ולהפקדת עמדות הפיקוד המרכזיות בצבא בידי מפקדים שחלקם היו נאמני מפא"י וחלקם אנשי מקצוע נטולי הזדהות פוליטית מובהקת, הפלמ"ח פורק באוקטובר 1948. פרשת אלטלנה- ביוני 1948 בתקופת ההפוגה הראשונה בקרבות מלחמת השחרור הגיעה "אלטלנה" ספינה של האצ"ל לחוף תל אביב ובה נשק רב ו- 920 לוחמים מתנדבים של האצ"ל ובית"ר מחו"ל . מפקדת האצ"ל שפעלה אז בירושלים באורח עצמאי דרשה למסור לידיה 1/5 מן הנשק שבספינה. ממשלת ישראל הזמנית לא הסכימה לדרישה וראתה בה אי קבלת מרות פוליטית וצבאית מצד האצ"ל . כשפג מועד האולטימטום שהציבה הממשלה והדרישה שהנשק ימסר לצה"ל לא נענתה, נתן בן גוריון ראש הממשלה הזמנית הוראה להפגיז את הספינה . 16 אנשים שהיו על הסיפון נהרגו ורבים נפצעו . למרות המחלוקות שעורר העניין , הובהר חד משמעית כי צה"ל הוא צבא המדינה וכי יש סמכות פוליטית שאין עליה עוררין. (ב) חינוך- התפשרות - התפשרות בין הגישה הממלכתית לגישה התנועתית. בתקופת הישוב נוצרו במערכת החינוך זרמים ששיקפו את הזרמים האידיאולוגיים בציבור , כל זרם אידיאולוגי ביקש להחדיר בנוער את ערכיו התנועתיים וכך להקים דור המשך. 4 זרמים שהתקיימו זה בצד זה: הזרם הכללי- פעל במסגרת רשת החינוך של כנסת ישראל ,. עם קום המדינה היה לזרם הגדול והעיקרי במערכת החינוך. 50.2% מכלל אוכלוסיית התלמידים. מהבחינה הפוליטית- היה זה הזרם הניטרלי ביותר מבין השלושה, נטול צביון מפלגתי ברור, אם כי הוא זוהה יותר עם חוגי המרכז והימין. הניטרליות היחסית שאפיינה את הזרם וההערכה להישגיו החינוכיים הניעו הורים רבים, ובהם רבים מחברי ההסתדרות לשלוח את ילדיהם ללמוד במוסדותיו. מטרתו הייתה חינוך לאומי מסורתי המשלב את הישגי המדע והמודרניזציה.. ראשי הזרם קיוו כי את מוסדותיו יפקדו תלמידים חילוניים, מסורתיים ודתיים בני כל העדות והמעמדות. זרם העובדים- כפוף להסתדרות , השתייכו אליו כל מוסדות החינוך של ההתיישבות העובדת ובתי ספר בשכונות עירוניות עם צביון פועלי. אם כי במגזר העירוני הוא נותר תמיד בגדר זרם של מיעוט. בזרם זה, בלטה השפעת תנועות הנוער החלוציות שאף התחרו זו בזו במסגרתו על ההשפעה האידיאולוגית הזרם הדתי- זרם המזרחי והפועל המזרחי הקיף את כל המוסדות של החינוך הדתי מלבד החרדים הקיצוניים. אגודת ישראל- קיימו זרם חינוכי נפרד שלא השתלב במסגרת הממלכתית, קיימו רשתות חינוך עצמאיות ובלתי תלויות זו בזו. זהו זרם החינוך של המגזר החרדי. הוא אינו כפוך עניינית או תקציבית למשרד החינוך. נגזר מתוך הסכם הסטטוס קוו בין בן גוריון ליו"ר אגו"י העולמית. זרם המזוהה עם החוגים החרדיים האנטי ציונים. הרעיון החל בקיץ 1947 כאשר הגיעה לארץ ועדת חקירה מיוחדת של האו"ם , ראשי הסוכנות היהודית ניסו לשכנע את אגודת ישראל לתמיכה בהקמת המדינה וכך להביא את הועדה להמליץ על הקמת מדינה יהודית. הם הבטיחו להם סדרת הבטחות בענייני דת, אישיות, השבת, הכשרות והחינוך במדינה יהודית לכשתקום . הגורמים להחלטת ראשי המדינה לתמוך בזרם: 1.שאפו לצרף את אגודת ישראל למעגל האחריות הלאומית , בתקווה שתסייע לממשלה הלאומית שתקום בארץ ותפעיל את השפעתה הרבה בתפוצות היהודית בעולם- איחוד כוחות נתפס כחיוני. 2.ראשי המדינה קיוו כי לאחר קום המדינה תתקרב אגודת ישראל לציונות ותחזור בה מעמדותיה האנטי ציוניות המסורתיות. 3.בן גוריון ורבים מחבריו החילוניים האמינו כי גורלה של הדת וגורל הציבור הדתי כבר נחרץ וכי הדתיות עשויה לעבור מן העולם כחלק הכרחי של תהליכי המודרניזציה והקידמה. -הציבור הדתי ציוני ראה בכך את ניצחון הציונות והאמינו כי בשלב כל שהוא החוגים הדתיים יאמינו בציונות. הסיבות להחלטת ראשי אגודת ישראל להצטרף לזרמים: מניעים כלכליים ותקציביים לא הייתה להם תמיכה והיו להם גירעונות. הם החלו להבין כי לאחר השואה מרכז הכובד של היהודים עבר לארץ ישראל בן גוריון ורבים ממפא"י התנגדו לפיצול החינוך על בסיס דתי אידיאולוגי ורצו מערכת חינוך ממלכתית אחידה. אך המתנגדים טענו כי לתנועת העבודה יש ייעוד חלוצי מיוחד וכן המפלגות הדתיות הציוניות התנגדו לשילוב בזרם הממלכתי בנימוק כי הרוב השומר מסורת לא ישלח את ילדיו לבתי ספר בלי צביון דתי. (ג) מוסדות- פשרה הפקעת התפקידים מידי הקבוצות , הארגונים ומרכזי המשנה לא הייתה מושלמת. ההסתדרות הכללית שמרה על עצמה ושמשה בסיס כוח נוסף של אליטה שלטת. צמרת השלטון הייתה מעוניינת שגופים אלה ימשיכו לספק שירותים משום שכך הם הסירו נטל מהמערכת הממלכתית ומשום שהזדקקות להם אילצה אנשים להשתייך אליהם וכך להשאיר את זיקתם לתנועה לדוגמה בשירותי הבריאות שספקה ההסתדרות באמצעות קופת חולים כי בישובים רבים לא היה ניתן למצוא תחליף למרפאות שלה, הייתה לה שליטתה ניהולית ותקציבית כמעט בלעדית בתחום הבריאות אך רק עד 1994 כשנחקק חוק ביטוח הבריאות הממלכתי. הסוכנות היהודית בימי הישוב הייתה גרעין המרכז הלאומי אך לאחר קבלת העצמאות הפכה למרכז משנה חדש עם ארגון ותקציב משלו שפועל בנפרד לצד המסגרת הממלכתית . הסיבה שהם שמרו על עצמם כמסגרת נפרדת הוא שהסוכנות מלאה תפקיד בגיוס משאבים בעיקר בארה"ב שפטרה ממס את כספי המגביות ולכן לא הייתה ברירה אלא להשאיר בידי הסוכנות את האחריות על העלייה וההתיישבות. כדי להסדיר את תחומי הפעילות בין הסוכנות לממשלה נחקק חוק האמנה בין ממשלת ישראל להסתדרות הציונית. אקטיביזם= אקטיבי= פעיל. תפיסת מקומו של האדם בסביבתו הפיסית והחברתית ולמידת האקטיביות הנדרשת ממנו או מתאפשרת לו. הציונות נטתה לאקטיביות ואולם זרמיה השונים נבחנו בין מגבלות פיסיות וחברתיות שאפשר להתגבר עליהן או להשלים עמן בין מגבלות המחייבות פעולה להסרתן ואלה שיש לקבלן כעובדה קיימת. במובן זה נמצאו תנועת העבודה והרוויזיוניסטים בצד האקטיבי של המתרס. האקטיבים בתפיסת החלוציות התגלם באמונה שאפשר לדלות מהאדם כוחות שיסייעו לו להתגבר על מכשולים שלכאורה אינם עבירים. דו לאומיות= תפיסה כללית בעניין פתרון הסכסוך היהודי-ערבי שהעלו, בגרסאות שונות, אישים וגופים שונים ביישוב היהודי בימי המנדט, ובהם השומר-הצעיר וברית שלום. הנחות היסוד של תפיסה כללית זו הן: * היהודים והערבים כאחד נמצאים בארץ-ישראל בזכות, ואין העם האחד יכול וזכאי לשלוט באחר * אפשר למצוא פתרון לסכסוך בין שני העמים בתחום ארץ ישראל הלא מחולקת. התכניות השונות של המדינה הדו-לאומית התבססו כולן על עקרון השוויון בממשל ועל זכותו של כל עם לאוטונומיה בענייניו הפנימיים. שלושה דפוסים חלופיים הוצעו למדינה הדו- לאומית: מדינה של קנטונים מסוגים שונים (יהודי, ערבי ומעורב), מדינה פדרלית, או מדינה מאוחדת בעלת שלטון פריטטי. תפיסת הדו-לאומיות לא התקבלה מעולם על דעתו של גוש כלשהו בציבור הערבי, וגם ביישוב ובמוסדותיו לא נמצאו לה תומכים רבים. הגוש האזרחי המחנה האזרחי (הציונים הכלליים) : דגלו בעיקר בהשגת יעדים בתחום המדיני . לא התעסקו בשינויים נדרשים מההיבט החברתי מכיוון שציבור תומכיהם היה שמרן ולא נטה לשינוי במבנה המעמדי/כלכלי הקיים. דגלו בגישה הפסיבית ביחס בין האדם וסביבתו, האמינו כי האקטיביות בפעילות החברתית צריכה להתרכז בעליה לארץ ישראל ובהתיישבות בה. הדגישו מבחני כדאיות כלכלית והאמינו כי אין במאמץ האנושי כדי לפצות על מחסור בהון. דגלו ביוזמה פרטית כדרך לבניית הארץ ובצורך לשיתוף פעולה פוליטי על מנת להשיג יעדים ואינטרסים. העמידו את הפרט במרכז – גישה אינדיבידואליסטית. בשאלת היחסים בין ערבים ויהודים התקיימה התלבטות מתמדת בתוך המחנה האזרחי, לא נתקבלה תפיסה אידאולוגית חד משמעית בעניין זה. הסדר החברתי וחשיבות הדמוקרטיה : קיבלו את עקרון הפלורליזם הדמוקרטי. עם זאת צדדו בייצוג קבוצות המתבסס על איכות ולא על כמות ובכך שללו את עקרון הייצוג הדמוקרטי של "איש אחד – קול אחד" היישוב הישן כינוי של אותו חלק ביישוב, שחי בארץ ישראל בתקופה שקדמה לעליות הציוניות. היישוב הישן כלל בעיקר יהודים חרדים, שהתרכזו בארבע "ערי הקודש", ירושלים, צפת, חברון וטבריה, וכן ביישובים קטנים אחרים. אנשי היישוב הישן עסקו בעיקר בלימוד תורה ובמלאכה זעירה, והתקיימו בעיקר על תרומות שאספו למענם שליחים מיוחדים בקהילות היהודיות בתפוצות. היישוב המאורגן כינוי מקובל לכל הגופים הפוליטיים שקיבלו את מרות המוסדות הלאומיים. מחוץ ליישוב המאורגן נמצאו אי-אלו גופים ציוניים ולא-ציוניים, שהבולטים בהם היו אגודת – ישראל, המפלגה הקומוניסטית והרוויזיוניסטים לאחר פרישתם מודרניזציה ממעמד לעם סיסמא שטבע בן גוריון שמבטאת את השינוי שחל כאשר אחדות העבודה והפועל הצעיר התחברו להיות מפא"י. הסיסמא מבטאת את ההכרה בחיוניותו של שיתוף פעולה בין מעמדי לשם הקמת הבית הלאומי בארץ ישראל.- מגמה ריכוזית. רוויזיוניסטים רוויזיה = בחינה מחדש השקפת היסוד של התנועה הייתה שיש צורך ברוויזיה במדיניות הציונית ובעיקר במדיניותו הפייסנית של וייצמן כלפי משטר המנדט. הרוח בתנועה הייתה אזרחית ואנטי הסתדרותית. ראשית התנועה בימי מלחמה"ע ה-1 כאשר זאב זבוטינסקי נלחם בהנהלה הציונית ותבע להקים לגיון ערי במסגרת הצבא הבריטי. במאבק זה החל הקרע שמצא ביטוי ב- 1925 בהקמת צה"ר. בעקבות החלטת התנועה הציונית ב-1933 לאסור פעילות מדינית עצמאית של איגודים הכלולים בהסתדרות הציונית פרשו הרוויזיוניסטים והקימו את צ"ח בטענה שההסתדרות הציונית משמשת מכשיר בידי הקבוצות הסוציאליות ואינה מבטאת את רצון הרוב הציוני. לאחר מלחה"ע ה-2 חזרו הרוויזיוניסטים להסתדרות הציונית אך עדיין נשארו חילוקי דעות בינם לבין הזרם המרכזי. 1948 עם הקמת מועצת העם צורפו אליה נציגי הרוויזיוניסטים ושניים מהם אף חתמו על הכרזת העצמאות. שדה סמכות לכל מוסד לאומי היה שדה סמכות ז"א תחום שיש בו השפעה על קבוצות שונות באוכלוסייה אך עוצמתו של שדה סמכות משתנה בהתאם לנושא כי בולטותו של המוסד הנדון משתנה מתחום לתחום. אם בתחום מסוים השפעתו של מוסד מסוים גדולה משל אחרים ניתן להגדירו מרכז באותו תחום. תתכן גם חפיפה של שדות סמכות כאשר קיימת בחברה זיקה של קבוצות ליותר ממרכז עוצמה אחד. לדוגמה בא"י המנדטורית הזיקה של האוכלוסייה היהודית למוסדות הישוב הייתה חזקה מהזיקות האינסטרומנטליות ובייחוד לשלטון הבריטי תנועת העבודה החל משנות ה-20 הגוש העיקרי הוא המפלגות הפועליות או "תנועת העבודה". מיד אחרי העלייה השנייה יש בגוש הזה 3 קבוצות: 1. הפועל הצעיר– חזרה לעבודת הכפיים המשחררת לעומת הניכור של חיי הגולה. היא הייתה מפלגה סוציאליסטית 2. פועלי ציון – מפלגה סוציאליסטית שניסתה להתגבר על המתח שבין הגדרתם כסוציאליסטים לבין ציוניים. מקורם האידיאולוגי הם כתביו של בורוכוב שניסה לגשר בין התפיסה המרקסיסטית לתפיסות של לאומיות. 3. הבלתי מפלגתיים - סוציאליסטים ציוניים שלא הזדהו עם אף אחת מהמפלגות. הם ניסו להביא לאיחוד בין הפועל הצעיר לפועלי ציון. בשלב ראשון התאחדו רק פועלי ציון והבלתי מפלגתיים והקימו את "אחדות העבודה". ההחלטה להתאחד מביאה לפילוג בתוך פועלי ציון והפורשים נקראים פועלי ציון שמאל. הפילוג בטא הבדלים אידיאולוגיים מהותיים. בייחוד בא לידי ביטוי "הציונות הבונה" המטרה לבנות את הבית הלאומי והביטוי הסוציאליסטי שלהם היה בכך שהחברה החדשה תבנה ע"פ דגמים שוויוניים. אבל בתהליך משתפים פעולה עם כל קבוצה שגם כן רוצה לבנות את הבית הלאומי. התפיסה של פועלי ציון שמאל מקורה בתפיסה מרכסיסטית קלאסית. הבנייה של הבית הלאומי היא רק שלב לקראת המהפכה בחברה, ולכן לא שיתפו פעולה עם גורמים אחרים. הם התנגדו להיות חברים בהתאחדות הציונית ששם סברו שיש שת"פ בין מעמדות. עם הזמן פועלי ציון שמאל הפכו להיות כמעט בלתי רלוונטיים, והזרם הסוציאלי הפך להיות הזרם של "הציונות הבונה" ומנהיגה דוד בן-גוריון. האיחוד עם "הפועל הצעיר" שלא יצא לפועל ב-1919 יצא לפועל ב-1930 כש"אחדות העבודה" ו"הפועל הצעיר" התאחדו והקימו את מפא"י. תפיסת החלוץ המוטיבים המרכזיים בתפיסת החלוץ היו אליטיזם, שירות הכלל, הסתפקות במועט שכמעט גבלה בספגנות, ומחויבות גמורה למטרות התנועה . בתפיסת החלוץ התגלם האקטיביזם – אמונה כי ניתן לדלות מן האדם כוחות שיסייעו לו להתגבר על מכשולים שלכאורה אינם עבירים. האמונה בכוח הרצון באה לידי ביטוי בהדגשת האיכות האנושית כפיצוי על מחסור במשאבים בכוח אדם, בקרקע, בממון ובביטחון. תפיסה זו נטעה בלב קומץ המתיישבים את האמונה ביכולתו של החלוץ ההולך לפני המחנה להכשיר את הקרקע למיליונים שיבואו בעקבותיו. שורשי התפיסה נמצאים כבר באידיאולוגיה של בילו וביטוי מובהק לה נתנו חברי הגדוד העבודה בתנועת העבודה וחברי ברית הבריונים. קולקטיביזם ואינדיווידואליזם אינדיווידואליזם- דגלו בו המחנה האזרחי ובני העלייה הראשונה, יוזמה פרטית כדרך לבניין הארץ והתארגנות פוליטית על בסיס שיתוף אינטרסים (כלכליים או מקצועיים ייחודיים , העמדת עניין הפרט קודם לעניין הכלל. קולקטיביזם- דגלו בו תנועת העבודה ותנועת הרוויזיוניסטים, וויתור של הפרט בדרך זו או אחרת על האינטרסים הפרטיים שלו כדי שיעמיד את עצמו לשירות התנועה המייצגת אינטרסים רחבים יותר. ועדת ארגנט ועדת חקירה שהוקמה בנובמבר 1973, כדי לבדוק את מערכת קבלת ההחלטות במהלך מלחמת יום הכיפורים ובמיוחד ביום שקדם לפריצתה (5.10.73) . חברי הועדה היו: נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט (יו"ר), השופט משה לנדאו, מבקר המדינה ד"ר יצחק נבנצאל והרמטכ"לים לשעבר יגאל ידין וחיים לסקוב. ב-1.4.74 פרסמה הועדה דו"ח ביניים ראשון שמנה את הסיבות מעדויות ומסמכים להפתעה: ליקויים במוכנות הצבא לחובת הקונספציה שרווחה בצמרת הצבאית שמצרים לא תתקוף בנסיבות הקיימות ולכן צה"ל לא נקט בעוד מועד אמצעי גיוס מתאימים כמו גיוס כללי.הועדה המליצה לכונן ועדת שרים לענייני ביטחון, להקים עוד גופים לאיסוף מידע מודיעיני, למנות לראש הממשלה יועץ לענייני מודיעין ולחלק חלוקה ברורה את הסמכויות בין הדרג הפוליטי לצבאי. להדיח את הרמטכ"ל דוד אלעזר, לפטר את ראש אמ"ן ועוד קציני מטה. הועדה ראתה עצמה זכאית להסיק מסקנות על אחריותם הישירה של השרים אך לא על אחריותם המיניסטריאלית. יולי 1974 הוגש דו"ח ביניים שני, הדו"ח הסופי הוגש ב- 30.1.1975 ומנה 1500 עמודים אך פרסמו ממנו רק 50 עמודים ובמהלך 1075 הותר לפרסום רובו של הדו"ח.
אתרים ממולצים     ספא     המאגר     סיכומים הפתוחה     רכב

Hamaagar.net/sikumim - Copyright© 2013 Powered by PHCDownload